top of page

אודותנו

מי הקים את החוג ? מי הוא אלעד?

החוג התחיל את דרכו במסגרת החברה להגנת הטבע בשם "אל המסלולים הבלתי מוכרים" בהדרכת מויש מעוז ושוקה, לאחר מכן החוג קיבל את השם "המשוגעים לדבר" והתחלף מהר מאוד ל "מוישוגעים" ופעל בהדרכתו של מדריכנו מויש מעוז, לאחר שבע שנים נפלאות לקח שוקה את המושכות תוך כדי שיתוף מדריכים נוספים אך הוא היה אחד ממדריכיו הראשיים ועיצב את אופיו. אופי הטיולים היה כאופי העיתים ואופי המדריך, הליכה מצאת החמה ועד צאת הנשמה, כל דקת אור מנוצלת, שינה בשק''ש תחת שמי הכוכבים, בישול על מדורה ומסלולים חוצי ארץ בנתיבים לא שגרתיים, כל זאת בליווי הדרכה משובחת במגוון נושאים והיה זה רק טבעי ששמו של החוג הפך ל"כוכבי לכת".

אט אט נוספו מדריכים נוספים להדרכת החוג וכולם התיישרו ע''פ הדרך המיוחדת של שוקה ושל החוג.

החוג היה חשוב לשוקה ואף על פי שנהג להדריך רבות גם בי''ס, טיולים בנפאל, מרוקו, קווקאז ועוד תמיד היה החוג בראש מעייניו.

מטיילי החוג הפכו למעין נבחרת והשתדלו לא להפסיד אף טיול. היה זה רק טבעי שכאשר, בשנת 1995 בנו של שוקה אלעד נפל למותו בטיול בנפאל החליט החוג לשנות את שמו מ''חוג כוכבי לכת'' לחוג אלעד.

אלעד היה טייל כמו אביו, הוא למד במדרשה הסביבתית של שדה בוקר, שירת בצבא, טייל עם אבא שוקה בקניוני ירדן (במסגרת הסקר שקדם להוצאת הספר קניוני ירדן) ואז נסע לטיול הגדול שאחרי הצבא ממנו לא חזר.

שוקה רווק

שוקה, מדריך בנשמתו, טייל בגופו, אכפתניק במהותו, חוקר ברוחו, מגלה ארצות ברגליו, מה נאמר? חייל של הטבע. שוקה היה הרוח של חוג אלעד מראשית שנות ה 90. הצנעה שלו, הפשטות בה הסתובב בעולם גרמה לכולנו להתאהב בו. שוקה הדריך טיולים בארץ, גילה מסלולים בסיני ובירדן, היה תמיד בין הראשונים לסקור דרכים עתיקות, לגלוש בקניונים עלומים, להביא עיתונים מסמורטטים מלאי צמחים נדירים מאתיופיה או גוית זוחל להגדרה מנקיק לא ידוע בירדן. שוקה שוטט בכל מקום שניתן ונאבק ברשויות שמגבילות תנועת מטיילים.

הוא התגייס בכל כוחו להאבק בפרויקטים שאיימו על הטבע הארץ ישראלי, פרויקט קול אמריקה, תחנת הכח בירדן ההררי ולא נוכל לשכוח אותו גולש על קיר בנין המשרדים של חברת דרך ארץ במטרה לשנות את תוואי כביש 6 ביום הולדתו ה 70. נוער, מדריכים צעירים ונערי חוגי סיור תמיד הקיפו אותו בהערצה ושתו את דברי האיש הישיש בן ה 70-80 בשקיקה. אפילו עיני הבדואים בסיני וירדן נצצו כאשר דיברו על ''אבו-שוורב'' (אבי השפם).

טיול עם שוקה היה תמיד הרפתקה, למדריך המקומי הוא קרא ''לשון'' (ממנה ניתן לשאוב מידע), שוטר/פקח היה הזדמנות להסביר שטיול אינו עבירה, בכיסו מצוי מזון שהתמצה בשוקולד, ריבה, וופלים, חלבה ואולי פרוסת עוגה עטופה בניר עיתון....

מה עוד נגיד? איש מיוחד שנכנס ללב של כולנו וימשיך לטייל איתנו עוד ועוד.

DSC_0678.JPG
1931-2022

רשם: ליאור אנמר

bottom of page